ברצוני לשתף אתכם בסיפור מקרה. לפני כמה שנים הגיע אלי בחור בשנות השלושים נשוי כעשר שנים עם שלשה ילדים. הבחור עבד בעבודה מסודרת אשתו עבדה במשרה טובה. לטענתו היחסים עם אשתו טובים.
לשאלתי מדוע הוא פנה אלי הוא שיתף אותי בכך שלאחרונה הגיע אל עבודתו עובדת צעירה.
מאז שהיא הגיעה הוא שם לב למשהו שחסר ביחסים עם אשתו.
הוא מצא את עצמו חושב על העובדת הצעירה כשאין ביניהם שום קשר מעבר ל"שלום שלום". המחשבות הללו הביאו אותו להבנה שמשהו חסר בחיוניות הקשר עם אשתו.
הוא שאל "האם יש משהו שאפשר לעשות בכדי להחזיר את החיוניות לקשר האינטימי עם אשתי".
המקרה הזה וכמותו רבים חזר על עצמו בוואריאציות שונות. בין אם מכיוונו של הבעל ובין מכיוונה של האישה.
אני רוצה לפתוח את הנושא בשלש מאמרים שונים.
המון אנשים חושבים שהקשר האינטימי בין בני זוג תלוי בצדדים טכניים ופרקטים. האם ישנו גיוון באופן הביצועי או לא. ברור שהנושא הזה חשוב אך לעניות דעתי זהו הצד הכי פחות רלוונטי וחשוב, הקשר האינטימי הוא ראשית כל ביטוי לקרבה הנפשית בין בני זוג.
כאשר ישנה החלשות בקרבה האינטימית, ה"תרופה" היא להגביר את הקרבה הנפשית.
לרגע נחזור לבחור שהגיע אליי לפגישה.
לאחר בירור קצר, הסתבר לי שהזוג עמד בפני קונפליקטים רבים באותה תקופה שבה חש "חוסר". הבעל הרגיש יחס ביקורתי מצד אשתו, התגובה שלו תמיד הייתה רצון לרצות את אשתו, מתוך מחשבה שכך תרד מנת הביקורת, אך לא כך קרה.
"האם הסבת את תשומת לב אשתך לכך שזה לא נעים לך? " שאלתי.
"מה פתאום", ענה הבחור.
ככל שבין בני זוג נוצר ריחוק רגשי, נוצר "שטיח" גדול יותר ביניהם שתחתיו מחביאים הם את כל הקשיים ביניהם. החזות שהם מציגים האחד כלפי השני היא חזות של "הכל בסדר".
נבנית חומה המרחיקה את הכנות, כשאין כנות אין קרבה נפשית.
אך לא רק קרבה נפשית חסרה, אלא גם חסר בטחון. אי אפשר להיפתח ולהתמסר כאשר אין בטחון.
הביטחון העמוק שאנו חשים כלפי זולתנו נובע מכך שישנה כנות.
יוצא שבאופן פרדוקסאלי הכל קורה "הפוך על הפוך". בני זוג אינם רוצים לעורר קשיים לכן לא פותרים קונפליקטים, אלא מנסים לרצות אחד את השני ובזה מעמיקים את הקושי, את הריחוק ואת חוסר הביטחון שהם חשים אחד כלפי זולתו.
הדרך לצאת מהקושי הוא לא לפחד מקונפליקט, אלא לרכוש כלים שיערו להם יחד, כזוג בעזרת כלים אלו יוכלו לגשת לקונפליקט ולהתמודד איתו.
הקונפליקט, הקושי, זו הזדמנות להעמקת ההיכרות והקשר בין בני הזוג.
צריך ללמוד כלים חדשים לתקשורת מכבדת ולא ביקורתית, כלים להקשבה ולא לאטימות.
כשלזוג יש את הכלים הללו אזי עצם ההתמודדות המשותפת בנקודות מחלוקת מקרבת מאוד מבחינה נפשית.
לרוב אז יש געגוע מאוד עמוק גם לקרבה אינטימית בין בני הזוג.
נחזור לבחור. שאלתי אותו "האם המצב מפריע גם לאשתך?" כשהסתבר שכן, הזמנתי את הזוג לסדרת מפגשים בעזרתם הם למדו את הדרך הנכונה בעזרתה לא צריך לברוח מקונפליקטים, איך לא להיות ביקורתיים אלא מכבדים.
למרבה השמחה לאחר כמה מפגשים לא רק שהקושי שבגללו הבחור הגיע נעלם אלא שהזוג סיפר שהמצב ביניהם קרוב מאשר היה זמן רב.
